<h1>הבתים — ספר המצוה</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
המצוה י"ט לבנות בית הבחירה [בסהמ"צ לר"מ עשין כ'] שנאמר [שמות כ"ה ח'] ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לשון הר"ם בספר המצות בענין מצוה זו, צונו יתעלה לבנות בית העבודה בו תהיה ההקרבה והבערת האש, ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שנתבאר, והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי [דברים פיס' ס"ז, סנהדרין כ' ע"ב, תוס' סנהדרין פ"ד ה"ה] שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק, הנה כבר התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל הוא כולל חלקים, ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתן כלם הם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר יחס הצווי בכל חלק וחלק. וכבר אמר במזבח [שמות כ' כ"א] מזבח אדמה תעשה לי שיחשב בכתוב הזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות המקדש, הענין כמו שאספר לך, אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מדבר בשעת התר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו ע"ה כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהיה מחובר בארץ, ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר, והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל [מכילתא דרשב"י שמות שם ועי' מכילתא יתרו פי"א, זבחים נ"ח ע"א] בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח שיהא מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הצווי נוהג לדורות והוא מחלקי המקדש, ר"ל שיבנה מזבח מאבנים בהכרח. ובמכילתא [שם] אמרו בפירוש ואם מזבח אבנים תעשה לי, ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, אחד מהן ואם מזבח אבנים תעשה לי. אמרו ואם מזבח אבנים חובה, אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, ת"ל [דברים כ"ז ו'] אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך ע"כ. והבאנו כל לשון הר"ם למה שמבואר אלינו מלשונו ששם מקדש כולל מזבח ומנורה והשלחן, ואין צריך כל אחד ואחד למצוה. וזה יעירנו על כונת המקדש שהכל מצוה אחת לרמוז הקשר המציאות כלו כמו שיתבאר.
וכבר בארנו שכונת המצות שאין תועלתם מבואר להמון היא להערה שכלית, וכונת מצוה זו לשני עניינים, והכל שב לכונה אחת. האחד לבנות בית מיוחד לעבודת ה' להמציא בו צורות וכלים ועניינים יעוררו אל המציאות, למען דעת אמתת מציאות ה' ויחודו שהוא תכלית הכל. והשני כדי שיהיה זה מקום מיוחד להתפלל ולעבוד ה', כי ביחוד המקום יתיחד ויתעורר שכלו יותר לבא אל האמת, כאלו ידמה ויחשוב שהשכינה במקום ההוא אשר אליו נושא עין שכלו. הלא תמצא הנביאים והמדרשים ברוח הקדש שהיו מיחסים מקום עיונם והשגתם לבית או למקום, כאמרו [בראשית כ"ח י"ז] אין זה כי אם בית אלקים, ואמרו [שם שם י"ט] ויקרא למקום ההוא בית אל כי שם נגלו אליו האלקים. ונאמר לאדון הנביאים [שמות ל"ג א'] הנה מקום אתי, וכן כנו מה שיגיע לאדם משלמותו האחרון כאלו יכנס לבית ולהיכל. ולפי מעלת ההשגה היו מיחדים הבית או המקום יותר קרוב אל ה', ויותר מיוחס אליו. אמרו במדרש תלים [שוח"ט מז' י"א ו'] ובירושלמי [ל"מ, אבל נמצא בספרי דברים פיס' י' ופיס' מז' פסדר"כ פיס' ולקחתם לכם ויק"ר פ"ל ב'] בפסוק ישר יחזו פנימו [תהלים י"א ז'] אלו ז' כתות של צדיקים, שכן כתוב [דניאל י"ב ג'] והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, שאין [כנראה שצ"ל שהן] עתידות להיות מאירות פניהן כחמה וכלבנה כרקיע וככוכבים כברקים כשושנים וכלפידים. כחמה שנאמר [שופטים ה' ל"א] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כלבנה שנאמר [תהלים פ"ט ל"ח] כירח יכון לעד, כרקיע שנאמר [דניאל י"ב ג' וצ"ל והמשכילים] והמזהירים יזהירו כזהר הרקיע. כברקים שנאמר [נחום ב' ה', וצ"ל ירוצצו] כברקים ירוצון, כשושנים שנ' [תהילים מ"ה א', ס"ט א'] למנצח על שושנים, כלפידים שנאמר [נחום ב' ה'] מראיהן כלפידים. הכת הראשונה יושבת לפני המלך ורואה את המלך ואת הפנים, שנאמר [תהילים ק"מ י"ד] ישבו ישרים את פניך ואומר [תהילים י"א ז'] ישר יחזו פנימו, כת שניה אשרי יושבי ביתך [שם פ"ד ה'] כת שלישית מי יעלה בהר ה' [שם כ"ד ג'] כת רביעית אשרי תבחר ותקרב, [שם ס"ה ה'] כת חמישית ה' מי יגור באהלך [שם ט"ו א'] כת ששית מי ישכון בהר קדשך [שם שם] כת שביעית ומי יקום במקום קדשו [שם כ"ד ג'] וכל כת וכת יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן. וכנגדן שבע בתי דירות לרשעים בגהנם וכו', הנה מבואר מזה המאמר שיחס אלו המקומות הוא לפי מדרגות ההשגה, ולקחו מספר "שבעה" שהוא סך חשבון כדרך המקראות או אולי לקח שבעה לפי מעלות הסלם שהיו כמו שבארנו בפ' ג' מן המצוה הראשונה.
ולזאת הכונה באה מצוה זו למקום עיון והערה לבני עמנו, ולזאת הכונה יחדו מקום התפלה נכח המקדש [עי' ברכות ל' ע"א] כדי שיתעוררו ישראל בכל מקומות מושבותיהם במכוון במקדש להשיג מציאות ה' ויהיה ה' שוכן עמהם תמיד. וזה כונת מאמר הכתוב [שמות כ"ה ח'] ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר בתוכם ולא אמר בתוכו, להיותו הערה להשרות שכינתו עליהם בכל מקומות שהם, כאשר יכונו בכונת המקדש. וזה מאמר החכם שמאי הזקן באמרו [סוכה נ"ג ע"א וצ"ל הלל הזקן] אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר [שמות כ' כ"ד] בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ומאשר תכלית המקדש להערה שכלית. אמרו רבותינו [ברכות ל"ג ע"א] כל אדם שיש לו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו, וזה מבואר הכונה. ואמרם [סנהדרין צ"ט ע"ב] כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה, הכונה במעלה ומטה, ידוע, כי יש בנין צריך אל האדם למטה אשר יבנה עם קצת מצות התורה, ויש בנין אל האדם צריך למעלה והוא המכונה כבית המקדש של מעלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
ולחזק דעותינו בעניני הבית ובמכוון ממנו צונו להראות בו לפני ה' שלש פעמים בשנה, ומפני שבית ה' אין ראוי שיהיה בו מחסור כל דבר, רצה ה' להמציא בו כלים המצטרכים לענין הקרבנות כמו שיתבאר במקומו, וכלים שבאו לפאר בית אלקינו כדרך בית מלכות, כגון שלחן ומנורה ומזבח הקטרת, והם ג"כ יעוררו על ידיעת המציאות כמו שיתבאר מענינם. ולזאת הכונה נצטוה משה מפני הגבורה בצורת הכלים [מנחות כ"ט ע"א] כי בצורת הבית וכליו, יש הערה גדולה בידיעת מציאות עולם השכלים, ומציאות עולם הגלגלים ומציאות עולם המלאכים כמו שיתבאר, ולהגיע אל המכוון ממנו צוה ה' לבנותו באמצע הישוב [קדושין ס"ט ע"א, תנחומא קדושים י'], שהוא במזג ממוצע והאויר בו זך כדי שיהא מקום מוכן להערת השכל. ואמרו רבותינו [פדר"א פל"א] שבמקדש נעקד יצחק והוא המזבח שהקריבו עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון ומשם נברא. אמרו [בר"ר פי"ד ח', ירוש' נזיר פ"ז ה"ב] ממקום כפרתו נברא, וזה מבואר הכונה כי זה המקום ראוי שיתעוררו בו אל הכונות הטובות וכל העם היושב בו נשוא עון. ברבה רבתי פ' ד' בשעה ששמע משה ועשו לי מקדש נבהל ואמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הקב"ה משה אל תבהל כשם שבראתי העולם וגופך, כך עשה את המשכן, זה מבואר כמה שכתבנו. בילמדנו [תנחומא נשא י"ח] א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל לעשות משכן, רמז למלאכים שיעשו להם משכן למעלה, וביום שהוקם למטה הוקם למעלה. התבונן בטוב הערתם לכונת המשכן, כי כאשר הוקם למטה ע"ד האמת הוקם למעלה, ולזאת הכונה אמרו רבותינו שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. [ירוש' ברכות פ"ד ה"ה] אמנם אמרם [בר"ר פס"ט ו'] שאין בין בית המקדש של מטה לבית המקדש של מעלה אלא י"ח מיל. יש מי שבאר זה לשמנה עשר גלגלים אלו ט' גלגלים וט' עלות והעשירי הוא קדש. ודבר זה לא נתבאר לי באור אמתי. ואומרם [תנחומא פקודי א'] ירושלם של מטה מכוון כנגד ירושלם של מעלה, שגם עיר ירושלים קדושה ויש לה מעלות על כל א"י, שכמו שמבואר בדברי רבותינו גם תאר בשמה הוראה על השלמות. אמנם אמרם [תענית ה' ע"א] לא אבא בירושלם של מעלה עד אבא בירושלם של מטה, הכונה אצלי שיחס שלמות הראשון הקודם בזמן אל ירושלם של מטה, והוא הצריך לשלמות האחרון, ויחס שלמות הנפש אל ירושלם של מעלה, והוא האחרון. או אפשר שכיון בירושלם של מטה אל החכמות המיוחסות למטה בערך אל גדולת ה' והמלאכים, וירושלם של מעלה הוא ידיעת האלקות. וזה מבואר שאותו של מטה צריך שיקדם. ולזאת הכונה שאמרנו שבית המקדש הוראה והערה על המציאות כלו אמרו במדרש [תנחומא פקודי ב'] ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך [תהילים כ"ו ח'], אהבתי מעון ביתך זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך, ארשב"י זאת אומרת שההיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר [שמות ט"ו י"ז] מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך, א"ר יעקב ב"ר יוסי למה אהבתי משכנך שהוא שקול כנגד כל עולמך. וכן אמרו בהגדה [תנחומא ויקהל ה'] שבית המקדש נברא בחכמה בתבונה ובדעת כמו שנברא העולם. והכונה בזה מבוארת כמו שבארנו.
ונבאר עתה חלקי המקדש שהוא שקול כנגד כל העולם, ונתחיל ביותר נכבד, ונאמר כי הכרובים יורו על מציאות השכלים. ובאר הר"ם [מו"נ ח"ג פמ"ה] טעם היותם שנים, כי אם היה אחד היו מיחסים לו אלקות. והנראה אצלי שהאחד רמז לעלול ראשון שהוא עלת הכל, והשני לשאר העלולים, או לשכל הפועל, וכבר בארנו בעמוד החדוש בפ"ו שדעת קצת מהחכמים שהשכלים שנים, והיו מונחים על הארון שבו התורה שתכליתה להשיג הנפרדים וה"ארון" רמז למין האדם כמו שיתבאר, ויש מבעלי העיון [עי' אבע"ז ורבנו בחיי תרומה כ"ה י"ח] שכתבו שהכרובים הם רמז לכח המדמה וכח שכלי, שבאמצעותם תבא הנבואה, ולזה היה הדבור בא מה' אל משה מבין שני הכרובים, והכל עולה לכונה אחת. וכבר ידעת אמרם [שבת צ"ב ע"א וש"נ] ארון תשעה וכפרת טפח, ואמרם [סוכה ה' ע"א] מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. והמנורה אשר בה נר תמיד תורה על מציאות הגלגלים. ובילמדנו [תנחומא בהעלותך ה'] שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ [זכריה ד' י'] זו המנורה, ומה הוא שבעה אלה כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ. ואחד מן החכמים בעלי העיון באר כל תמונת המנורה כדמות מהלך השמש בחלק הצפוני מן הארץ שבו הישוב בשלשת עגוליו, ר"ל עגול ראש טלה ועגול ראש סרטן, ועגול ראש גדי, ויורה לכונת זה החכם מה שאמרו רבותינו [ירוש' חגיגה פ"ה ה"א]. פעם אחת הטביל את המנורה אמרו צדוקים ראיתם פרושים שמטבילים גלגל חמה. ובאגדה אמרו [מנחות כ"ט ע"א] שגבריאל חגור כמין פסיקיא והראה לו למשה מעשה המנורה. והשלחן עם לחם הפנים יורה על מציאות עולם התחתון ומונח בצפון ששם הישוב, ומנורה בדרום רמז לשבעה כוכבי לכת הנראים בפאת הדרום. ואחד מבעלי העיון כתב שהשלחן רמז על גלגל המזלות והם שתים מערכות שש המערכת, וכן גלגל המזלות ששה צפוניים וששה דרומיים. ומה שבארנו נראה ממה שאמרו רבותינו במנחות [שם] מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשיה ממקום טהרה, אלא מעתה על השלחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור וכו', רמז הנה שהשלחן אינו ממקום טהור, ולפי זה יהיה רמז אל עולם התחתון. ואמנם מזבח הקטרת יתבאר במצות הקטרת. והארון שהוא כלי לתורה, הוא רמז למין האדם שהוא יחיד בעולם התחתונים, והוא כלי לתורה להשיג מה שעל הארון, ודבר זה רמזו רבותינו באמרם [יומא ע"ב ע"ב] [ר'] יוחנן רמי כתיב [דברים י' א'] ועשית לך ארון עץ, וכתיב [שמות כ"ה י'] ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, מבית ומחוץ תצפנו [שם שם י"א] כל ת"ח שאינו תוכו כברו אינו ת"ח וזה מבואר. ובספרי [דברים פיס' שמ"ה] ובנה בית לשם ה' אלקי ישראל [מ"א ח' י"ז] בית זה למה משם וישם מקום לארון הרי צווי זה אינו אלא בעבורנו, הכונה הזאת מבוארת ילמדנו [תנחומא ויקהל ז'] ראה הארון חביב, שהמשכן לא נעשה אלא בשביל הארון שהשכינה בתוכו, שנאמר [במדבר י' ל"ג] וארון ברית ה' נוסע לפניהם והורג נחשים ועקרבים ושורפן והורג שונאיהן של ישראל. זה מבואר, שמה שבארון הורג נחשים ועקרבים של ישראל. ילמדנו פרשה ויקהל [תנחומא ויקהל ה'] ר' נתן אומר חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה שנאמר [שמות ט"ו י"ז] מכון לשבתך וגו' שהמקדש מכוון כנגד כסא הכבוד והארון. עשה למעלה ממנו כפרת כשרפים שהם עומדים ממעל לו. ועשה בו כרובים שהן חביבים כנגד שמים וארץ שבהן כסאו של הקב"ה, וכשם שהשמים יוצא לארץ שנאמר [דברים כ"ח י"ב] יפתח ה' לך את אוצרו וגו', כך השכינה למעלה מן הכרובים (שנותנין) [שנתונים] מזה ומזה שמגדלין ישראל בלוחות שכתובים מזה ומזה מכוונים זה לזה שנאמר [שמות כ"ה ה'] וכנפיהם איש אל אחיו. כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד שני כרובים שנאמר [שמות כ"ה ה'] וכנפיהם איש אל אחיו. כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד שני כרובים שנאמר [תהילים נ' ב'] מכלל יופי אלקים הופיע, ואלה המאמרים יתבארו במעט עיון במה שכתבנו.
ומאשר צורת הכלים והבית נאמר אל משה מפי ה' יתעלה להוראת קדושתן והערתן, אמרו רבותינו [ר"ה כ"ד ע"א רמב"ם בהב"ח פ"ז ה"י] שאסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כדמות עזרה, שלחן דמות שלחן מנורה כדמות מנורה, אבל עושה מנורה של ה' או ו' או ח' קנים או מנורה שאינה של מתכת, אעפ"י שיש לה שבעה קנים. ויתבונן בטוב הערתן ההיכל והאולם והשלחן שהוא רמז לעולם התחתון, אמר שלא יעשה כדמותן. והמנורה שהיא רמז לעולם הגלגלים, אסרו לעשות כדמותה כמספר נרותיה להוראתה, ובמחסר במספרה או מייתר מותר וכשאינה של מתכת מותר אעפ"י שיש לה ז' קנים, מאשר הוראת המנורה הוראתה לחמר הגלגלים שהוא חמר קיים נצחי, אסור לעשות אותה בחמר הקיים אצלנו והיותר קיים במורכבים הוא המתכת, ומאשר הדברים שירגילם האדם לא יתעורר בהם כאשר יתעורר בדברים הנראים לפרקים, אסרו לעשות כדמות צורת הכלים כמו שבארנו. וכבר כתבנו שאחת מן הכונות בבנין בית המקדש להיות מקום מיוחד לעבודת ה', ועתה שבית המקדש חרב בעונות, בתי כנסיות ובתי מדרשות הם במקום המקדש לעבודת ה' בתפלה והיות ג"כ למקום עיון והתבוננות, וכן אמרו רבותינו [מגילה כ"ט ע"ב] ואהי להם למקדש מעט [יחזקאל י"א ט"ז] אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, לפיכך צריך בכל מקום שיש עשרה לבנות להם בית הכנסת שהתפלה נעשית בכונה והיא נשמעת כשהיא במקום מיוחד כמו שאמרו רבותינו [ברכות ו' ע"א] אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר [תהלים פ"ב א'] אלקים נצב בעדת אל.
המצוה כ' ליראה מן המקדש [סהמ"צ לר"מ עשין כ"א] שנאמר [ויקרא י"ט ל', וצ"ל ומקדשי תיראו]. ואת מקדשי תיראו. לשון הר"ם בספר המצות צונו ליראה מן הבית הזה הרמוז אליו מאד מאד עם שנשים נפשנו משא הפחד והיראה, וזה מוראת מקדש, והוא אמרו יתעלה ואת מקדשי תיראו, וגדר זאת היראה כמו שזכרו בסיפרא [תו"כ קדושים פ"ז ה"ט, ברכות נ"ד ע"א וס"ב ע"א] איזהו מורא לא יכנס בהר הבית במקלו ותרמילו [ונשמט מכאן תיבת "ומנעלו"] ובאנפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשה קפנדריא, ורקיקה למדוה מק"ו, וכבר התבאר במקומות מן התלמוד [יומא כ"ה ע"א, ס"ט ע"ב, סוטה מ' ע"ב, מ"א ע"ב ועוד] שאינו מותר כלל לשבת בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וזה כלו לאמרו יתעלה ומקדשי תיראו. וזה הרבה [צ"ל יתחייב]. תמיד אפילו בזמננו זה שהוא חרב בעונותינו שרבו. ולשון ספרא [תורת כהנים שם ה"ח] אין לי אלא בזמן שב"ה קיים בזמן שאין ב"ה קיים מנין, ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. מה שמירת שבת לעולם אף מורת מקדש לעולם. ושם [שם ה"ז] נאמר גם כן לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שצוה על המקדש ע"כ. וכונת מצוה זו מבוארת למעלת הבית ולקדושתו, ולהעיר על יראת מי שצוה על המקדש גדרו רבותינו היראה שלא יכנס להר הבית במקלו, וזה להערה שאין ראוי להכנס בבית קדש ובמקום שיש בו הערה עיונית כמי שילך לעסקיו, גם כי הדברים העיונים צריכים יראה והכנעה. ואל זאת הכונה [אמר] אדון החכמים [קהלת ד' י"ז] שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. הזהיר למי שירצה לעיין בדברי האלקיים שילך בדרך ישרה קו לקו, וישמור רגליו מלכת אחר המחשבות הדמיונייות, ולא יהרוס לעלות אל ה', וכן כשילך אל בית האלקים לעבודה ולהקריב קרבנות ישמור דרכי לבבו לבל יבהלנו דמיונו בענין גשמי, וקרוב לשמוע, אמר שבית האלקים הוא קרוב להשיג אמתת מציאות ה' ולהתקרב לעבודתו ולאהבתו בענין השמיעה שהוא העיון וההתבוננות. מתת הכסילים זבח, ממעשה הקרבנות אל הכסילים שלא יבינו מושכל ויחשבו בלבם שהתקרבו לעבודת ה' ולאהבתו בהקרבת הקרבנות, כדרך שיתקרב האדם בזה למלך ב"ו, וקראם כסילים מאשר אינם מבינים מושכל. וזה כונת רבותינו אמרם [קהלת רבה פ"ד י"ז] שמקריבים קרבן ואינם יודעים על מה הם מקריבים כי אינם יודעים לעשות רע בין טוב ובין רע אינם בוחנים. ויש מי שבאר כי אינם יודעים לעשת רע כמו בעשות, שאינם מכירים כשעושים רע, ר"ל שאין להם בחינה בין הטוב ובין הרע. ויש מי שבאר שהוא חסר ובאורו שאינן יודעי' לעשות רק רע, ויש מי שבאר רע כמו רעיון. ואמר [קהלת ה' א'] אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. אחר אשר הודיענו כי ההליכה לבית האלקים תגיע השמיעה וההתבוננות להתקרב אל בית האלקים להשיג השוכן בבית, ר"ל אמתת מציאות ה', הזהיר שלא ירחיב בדבור באלו הענינים, כי הדבור הוא בתארים, לפיכך צריך למעט בו הדבור, כי העקר באלו הענינים הדבור הפנימי, כאמרו [תהלים ט"ו ב'] ודובר אמת בלבבו. ואחר הזהיר על מחשבת הלב לבל ימהר לבו, ר"ל עיונו לומר שהבין בדברים האלקיים, אך ישב וידום כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, כי הבנת אלו הענינים, ר"ל הענינים האלקיים, הם גבוהים מן האדם כגובה שמים מארץ, והוא כמאמר הנביא [ישעי' נ"ה ט'] כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי וגו'. ורבותינו [ברכות ס"א ע"א] בארו אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר בענין התפלה, והוא למעט בתארים. ולפי זה הבאור זכר הנה שלמה שלשת מיני עבודות לה', עבודת הקרבנות ועבודת התורה, והוא שתאר לשמיעה באמר "וקרוב לשמוע" והוא העיון וההתבוננות, והעבודה בדבור והוא התפלה, ועל זה אמר אל תבהל את פיך. והיראה במקדש באה להערה במה שצריך להשמר בכל אחד מאלו הענינים, וכבר כתבנו גדר המורא, וכן לקדושת המקדש, ומפני שהוא מיוחד להערה שכלית בכל מקום כמו שבארנו אסרו רבותינו הקדושים לפנות [ברכות ס"ב ע"א] או לישן [שם ה' ע"ב] בין מזרח למערב בכל מקום ומפני שההיכל במערב, ואין צריך לומר שאין קובעים בו בית הכסא, ולמקום מעלתו וגדולתו הזהירו על היראה והקדושה אף בזמן החרבן כמו שבארנו מסמיכות יראת המקדש ליראת [השבת] ובאו שתי מצות אלו יחד בפסוק אחד להקש שכבר כתבנו. וגם עם ההערה שבשמירת יום השבת להאמין במחדש וביראת המקדש למי שצוה אל המקדש, ולהערת הדברים אשר במקדש יהיה האדם שלם באמונה ובהשגת האמת. והנה כבר בארנו במצוה הקודמת שבית הכנסת ובית המקדש כמקדש מעט, לפיכך צריך להתנהג בהם ביראה כפי הדברים שבארו בבית המקדש לכונת השוכן בו, אמנם לא נאסרה הרקיקה בבית הכנסת כמו שנאסרה בבית המקדש, אמרו חכמים [ברכות ס' ע"ב] שבן אדם רוקק בתוך ביתו, והכונה בו שהעמידה והישיבה בבית הכנסת מצוה בכל עת ובכל זמן, ואי אפשר לעמוד בתמידות בלתי רקיקה, מה שאין כן בבית המקדש שבאה בו אזהרה [ויקרא ט"ז ב', כ"ה י"ז] אל יבא בכל עת אל הקדש, כמו שיתבאר [להלן ל"ת שלא יבא בכל עת אל הקודש] ואמרו רבותינו [חגיגה ז' ע"א] הוקר רגלך מבית רעיך [משלי כ"ה י"ז] זה בית המקדש, וזה ליראת המקדש ומעלתו לכונה שכבר כתבנו.
המצוה כ"א לשמור את משמרת המקדש [סהמ"צ עשין כ"ב] שנאמר [במדבר י"ח ד'] ושמרו את משמרת אהל מועד לשון הר"ם בספר המצות צונו בשמירת המקדש וללכת סביביו תמיד כל הלילה תפארת לו וכבוד וגדולה, והוא אמרו יתעלה לאהרן [במדבר שם ב'] [ו]אתה ובניך אתך לפני אהל העדות, ר"ל אתם תהיו לפני תמיד. וכבר נכפל זה הצווי במקום אחר והוא אמרו [במדבר י"ח ד'] ושמרו את משמרת אהל מועד. וכתוב בספרי [במדבר פיס' קט"ז] אתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ, ר"ל לשמירה ולחבוב [צ"ל וללכת סביבו] ובמכילתא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מניין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש. הנה נתאמת לך ששמירת המקדש מצות עשה. ושם נאמר גדולת המקדש שיש עליה שומרים, אינו דומה פלטרין שיש עליהם שומרים לפלטרין שאין עליהם שומרים, וידוע שפלטר הוא ארמון, והוא אמרו שמכבוד הארמון ליקרו שיהיו לו שומרים סדורים עליו ע"כ. כבר התבאר כונת מצוה זו מלשון הר"ם כי השמירה תעורר על כבוד הארמון ומעלתו, ויבאו ליראה ממנו להערת השוכן כמו שכתבנו.
המצוה כ"ב שיהיו הלויים עובדים במקדש בעבודות ידועות [סהמ"צ לר"מ מצוה כ"ג] שנאמר [דברים י"ח ז'] ושרת בשם ה' ככל אחיו הלויים. לשון הר"מ בספר המצות צוו הלווים בלבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כגון נעילת שערים ואמירת השיר בעת הקרבן. והוא אמרו [במדבר י"ח כ"ג] ועבד הלוי. ולשון ספרי [קרח פיס' קי"ט] שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד ת"ל ועבד הלוי הוא עובד על כרחו, כלומר שהוא חובה וצווי מוטל עליו בהכרח. וכבר נכפל זה הצווי בזאת המצוה בלשון אחר והוא אמרו ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלויים, ואמרו בפרק שני מערכין [ערכין י"א ע"א] איזה הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה ע"כ. וידוע הוא כי שבט לוי נבחר ונבדל לעבודת ה' יתעלה כמו שמבואר בתורתנו הקדושה, [דברים י' ח'], והם היו צריכים שיהיו משתדלים בחכמה לכונת העבודות וללמד דעת את העם בענייני העבודות, ובית המקדש היה מיוחד להם לפיכך היו ממונים על השמירה במקדש ועל נעילת השערים ולומר שירה בעת הקרבן. והיה השיר בענין הקרבן לכונה שכתב הר"ם פ"ו משלישי וז"ל [מו"נ ח"ג פמ"ו], אבל הקרבת היין אני נבוך בו עד היום, אבל זולתי נתן בו טעם, שאמר כי הטוב שבדברים לכח המתאוה אשר מבועו הכבד הוא הבשר, והטוב שבדברים לכח החיוני אשר מבועו הלב הוא היין, וכן הכח אשר מבועו המוח והוא הנפשי יערב לו הנגון בכלים. מפני זה התקרב כל כח השם בנאהב שבדברים שהיה הקרבן בשר ויין ושמע קול, ר"ל השיר ע"כ. והכונה אצלי בענין השיר על הקרבנות, להערה כי תכלית עבודת ה' והשגתו וידיעתו, וזה דרך השירה בפה לספור שבחי השם, ובאו כלי השיר להערה נפשית כמו שנודע בחכמת הנגון, וזה ככונת הפסוק [מ"ב ג' ט"ו] והיה כנגן המנגן ותהי עליו וגו', ומפני שהעקר בזה הדבור כדי שיהא הערה כפי המכוון בענין השיר כמו שכתבנו אמרו [ערכין שם] שעקר שירה בפה וזה שירות בשם ה' ואמרו רבותינו [ירוש' פסחים פ"ד ה"א] שהשיר היה מכפר, וזה מבואר לכונה שכתבנו שעקר כפרת העונות בהערה ובהשגה שכלית, עם מה שנאמין אנו קהל המאמינים שהשיר היה חלק מהכפרה.
<h2>דף פג מג</h2>
האזהרה פ' לר"ם [סהמ"צ ל"ת פ', פ"א מהל' בית הבחירה הי"ז] הוזהרנו מלעלות במזבח במעלות כדי שלא יפסיע פסיעות מתרחקות בעת עלותו, אבל ילך עקב בצד גודל, והוא אמרו ית' [שמות כ' כ"ג] ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו'. ולשון מכילתא [מכילתא יתרו סוף פי"א, מכדרשב"י שמות שם. ועי' ירוש' ברכות פ"א ה"א] מה ת"ל לא תגלה ערותך עליו כשעולה למזבח לא יפסיע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל. וכבר נתבארה צורת הכבש ואיכות בנינו בשלישי ממדות [מ"א]. וכל הפוסע פסיעה גסה על המזבח עד שגלה ערותו לוקה, ע"כ. ובפרק מ"ה משלישי [מו"נ] באר כונת אזהרה זו, ז"ל כבר ידעת פרסום עבודת פעור בזמנים ההם שהיתה בגלוי הערוה מפני זה צוה הכהנים לעשות מכנסים לכסות בשר הערוה בעת העבודה, ושלא יעלה עם כל זה למזבח במעלות שנאמר [שמות כ' כ"ג] אשר לא תגלה ערותך עליו, ע"כ. ובמה שאמר שלא יפסיע פסיעה גסה בעלותו למזבח, יש הערה כי אשר ירצה לעלות אל מזבח ה' ר"ל להשגה שכלית, צריך שלא יפסיע פסיעה גסה שלא יהרוס בעיונו, ואם יפסיע תגלה ערותו.
<h2>דף פג מד</h2>
האזהרה ע"ט לר"ם [סהמ"צ ל"ת ע"ט, הלכות בית הבחירה פ"א הט"ו] הוזהרנו מלבנות מזבח מאבנים שנגע בהן ברזל. והוא אמרו ית' [שמות כ' כ"ה] לא תבנה אתהן גזית ואם נבנה מהן מזבח הוא פסול ולא יקריב עליו. כונת אזהרה זו בארה הר"ם פרק מ"ה משלישי [מו"נ] ז"ל אבל האזהרה מהיות אבני המזבח גזית שלא יניף עליהם ברזל, כבר ידעת הסבה שכתבו בו באמרם אינו דין שיונף המקצר על המאריך וזה טוב על צד הדרש כמו שזכרנו, והסבה בו מבוארת, וזה שעובדי עבודה זרה היו בונים מזבחותיהם באבני גזית והזהיר מהדמות בהם, ושיהיה המזבח מאדמה לברוח מהדמות להם אמר [שמות כ' כ"א] מזבח אדמה תעשה לי, ואם אי אפשר מבלתי עשותו מאבנים יהיו בצורתם הטבעית לא יחצבו, ע"כ. ובאה הקבלה האמתית [מכלתא יתרו פי"א, רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הי"ג] כי אמרו [שמות שם כ"ב] ואם מזבח אבנים תעשה לי חובה ולא רשות, שאין בונין אותו אלא מאבנים, ואמרו [זבחים נ"ח ע"א ס"א ע"ב, רמב"ם שם] מזבח אדמה תעשה לי שיהיה מחובר מאדמה שלא יבנהו על גבי מערות וכיוצא בזה. ואין בונין אותו אלא מאבנים שלמות [רמב"ם שם הי"ד ע"פ שמות כ' כ"ב] באמרו פרשת כי תבא [דברים כ"ז ו'] אבנים שלמות תבנה וגו'. ובאה הקבלה האמתית [חולין י"ח ע"א] שאם נפגמה האבן כדי שתחגור בה צפרן פסולה, אמנם היות האבנים שלמות כפי צורתם הטבעית אפשר שזה נמשך למה שיש בכונת מזבח להעתיק העבודות לשם ית'. ומפני זה צריך שתהיינה האבנים בשלמות הויתן שלא תהיה בהן שום צורה. לפיכך [מדות פ"ג מ"ד, רמב"ם שם] היו מביאין אותן מן בתולת קרקע חופרין עד שמגיעין למקום הנכר שאינו מקום עבודה ומוצאין משם האבנים או מן הים הגדול [זבחים נ"ד ע"א]. ובאה הקבלה שכל אבן שנגע בו ברזל פסולה מאמרו [שמות שם כ"ב] (כן) [כי] חרבך הנפת עליה ותחללה, וזה לפי שהברזל הוא המחריב ומפריד החלקים, והענין החרב והנפסד הוא חלול למה שהוא כונת המזבח שהוא להערת שלמות הדבר הקיים שלא ישיגהו חרבן והפסד, שזאת כונת רבותינו שאמרו אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.
<h2>דף פה מד</h2>
האזהרה ע' לר"ם [סהמ"צ ל"ת ע', פ"ו ביאת מקדש ה"ב] הוזהר בעל מום מהעבודה כל עוד שהמום בו. כמו הגרב או הילפת מן המומין העוברים. והוא אמרו ית' [ויקרא כ"א י"ז] כל אשר בו מום לא יקרב. ולשון סיפרא אשר יהיה בו מום לא יקרב ואם עובר גם כן ועובד במום עובר לוקה, ע"כ. כונת אזהרה זו שאין ראוי לאיש אשר בו מום אף על פי שהוא מום עובר לשרת לפני המלך.
